כרה"מ, לפיד לא יעז לזוז בלי אישור מביידן

לא יכול להיות שזה מקרה. הנשיא ביידן מגיע לביקור בשבועות הקרובים, ולכבוד האירוע מחליפים בישראל ראש ממשלה. מוטב לדלג על הקטע הפוליטי־סנטימנטלי של איש התקשורת, שמישהו פעם ניבא שיהיה ראש ממשלה ועשר שנים אחרי שקפץ לביצה הפוליטית הוא הופך לראש ממשלה. הסיפור הוא ההתגייסות האמריקנית לטובת קמפיין הבחירות של יאיר לפיד.
מבחינה פוליטית, מדינית וביטחונית, הסיפור הוא האמריקנים: ממשל של הנשיא ביידן מול ראש ממשלה בדמותו של בנימין נתניהו, פירושו עימות ברמות כאלה ואחרות. לעומת זאת, מול ממשלת לפיד־בנט המשמעות היא כפיפות מלאה לממשל האמריקני. ממשלה בראשות לפיד, בלי קשר להתלבטויות של ראש הממשלה החדש בנושא האיראני והסכם הגרעין, משמעותה שישראל לא תעשה שום דבר בניגוד לרצונה של ארה"ב.

מבחינת ישראל, מעמדה בעיני מדינות ערב, החברות כביכול בקואליציה נגד איראן, נמצא בירידה, וודאי שהם לא ייקחו אותה ברצינות בתקופה הקרובה של ארבעת החודשים עד הבחירות. המצב יהיה אולי גרוע יותר, אם הקואליציה האנטי־ליכודית ואנטי־לאומית תצליח להרכיב שוב ממשלת רסיסי מפלגות.
אבל יאיר לפיד, עם כל היותו מנהל סניף של המפלגה הדמוקרטית בישראל, לא יוכל ליזום שום מהלך משמעותי בתחום הפלשתיני. אין תחליף לשילוב המנצח של ביבי, שזו חבילה של עוצמה פוליטית עם פרגמטיזם, נכונות לנקוט מדיניות עצמאית מול האמריקנים ולרכוש את אמון הערבים.

כמו פסגת הנגב, שהיתה במה מסתובבת להצגת הבחור החדש בשכונה על תקן של מדינאי בינלאומי, כך גם המפגש עם נשיא אמריקני. מטרת האמריקנים והשמאל היא להחליש את הגוש הלאומי המוצק, למנוע שלטון מהליכוד ונתניהו. הדרך המועדפת זו הממשלה היוצאת, ודווקא בראשותו של נפתלי בנט. בנט כראש ממשלה מפצל את הגוש הלאומי ומחליש את ההנהגה שנשארת נטולת בסיס פוליטי ציבורי מוצק. כאשר בנט הולך נשאר לפיד, והממשלה הופכת לממשלת שמאל. אבל זו ממשלת שמאל ללא בסיס, כזאת שאינה יכולה לממש יעדים מדיניים אלא בעיקר לגרום נזקים בסוגיות של ערכים, דת ומדינה.

יש קשר בין עלייתו של יאיר לפיד כבעל ברית של הממשל האמריקני, למציאות שבה האמריקנים מאבדים לחלוטין את אמונן של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. במקביל לוועידה הביטחונית המיועדת בג'דה, צפויות להתחיל שיחות על הסכם הגרעין בין האמריקנים לאיראנים בקטאר. יהיה קשה לסעודים להעניק לביידן את מבוקשו.
בסך הכל חילופי ראש הממשלה, לפי השקפת שרים כמו נחמן שי, קשורים לממד האישי ביחסי לפיד ובנט ולסוגיות של מוסר פוליטי. לבנט נגמר הדלק. לפיד נתן לו את הראשוניות, אז בנט מוסר לו את המפתחות לפחות לתקופה. זאת לא תקופה של טיים־אאוט; מדובר בחצי שנה עד הבחירות, פלוס שבועות של הרכבה. הציבור יוכל לשפוט.